אלו הלכות מיוחדות יש בתפלת ראש-השנה? ואלה הלכות הם הדגשים של הלכות תפלה של כל השנה? כיצד מתיישב הביטול המוחלט של הכתרת המלך עם בקשת צרכיו שבתפלה? האם יש משמעות הלכתית לענין הכתרת המלך בראש השנה? ואיך בא לידי ביטוי בהנהגות התפלה העובדה שמדובר ביום דין ותשובה? מה היא הכוונה הכללית בכל תפלה? ומה צריך לכוון בתפלת מנחה של ערב ראש-השנה? מי צריך ללמוד את פירוש המילות? וכיצד צריכה להיות הגיית המילים? איזה מזמורים יש לומר בכוונה מיוחדת? ומה מנהגנו באופן אמירתם? * תפלות הימים הנוראים – הלכות ומנהגים
כאשר אנו נדרשים להתכונן אל החגים שבפתח בלימוד הלכות כל חג וחג, נצטרך אמנם ליתן את הדעת ולשנן את הלכות יום-טוב בכלל, אולם הנטייה הטבעית תהיה להתמקד יותר בהלכות המיוחדות לחג שלפנינו, דרכם ניבטת ייחודיותו וניכר חידושו.
אולם הפעם, בבואנו לדון בהלכות ראש-השנה הקרב ובא, נבקש להתמקד דוקא בהלכות והנהגות התפילות שבימי החג, הן במיוחדות שבהן על הלכותיהן ומנהגיהן, אך גם נשים את לבנו להלכות מסוימות ועקרוניות בתפלת ראש-השנה שלמעשה אינן אלא דגשים בהלכות תפלה בכלל, ונראה כיצד תפלות הימים הללו מהוות אבן פינה לעבודה שבלב כל הימים.
ואין זה פלא, שכן ידוע המבואר בחסידות[1], בטעם שנקרא "ראש-השנה" ולא "תחילת השנה", על שום שיום זה לגבי שאר ימות השנה הוא כראש לגבי שאר האברים והכל כלול ותלוי בו, וכך גם היחס לעבודת התפלה בו, שהיא סמל התפלה לכל השנה.
עוד על מרכזיותן של התפלות בימים אלו, כמו גם קבלתן ברצון לפני אדון כל, ניתן ללמוד מדברי המדרש על הפסוק "פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם"[2] – "אלו דור אחרון, שאין להם לא כהן ולא נביא ולא בית-המקדש, ולא נותר להם אלא תפלות ראש-השנה ויום-הכיפורים, שאתה ברחמיך הרבים מקבל תפילתם ובורא אותם בריה חדשה" כו'.
אי לכך, בשורות הבאות נפרט את ההלכות וההנהגות הכלליות של התפלה בראש-השנה, הלכות בטעמיהן, וכן את הכוונה העיקרית הנדרשת לפי תורת החסידות, ובתוך כך נשתדל לבאר חלק מן היסודות הכלליים במהותו של יום, שאת פנימיותם אנו למדים מתורת החסידות, כפי שהם באים לידי ביטוי בהלכה ובהנהגה לפועל בתפלות הימים הנוראים.
קבלת המלכות ובקשת צרכיו
תחילה עלינו לשים לב לאופן השתקפותם בתפלה של שני העניינים המרכזיים במהותו של יום ראש-השנה; אשר מחד הוא "יומא דינא רבה", יום הדין על כל צרכי האדם, הן בגשמיות והן ברוחניות, אצל השופט כל הארץ שאין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו. וזה אכן המבוקש המרכזי בתפלות ראש-השנה, כמו שנאמר[3] "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב", שבפסוק זה מרומזים כל ענייני האדם בגשמיות וברוחניות, וכן מודגש בפיוט "ונתנה תוקף קדושת היום כו' מי יחיה וכו' מי ינוח וכו'".
אולם מאידך, עניינו העיקרי של ראש השנה הוא הכתרת הקב"ה למלך, וכפי שהדבר ניכר בכל תפלות היום, ואף בגדרן ההלכתי, כאשר בחתימת הברכה השלישית של תפילת העמידה, במקום לומר "הא-ל הקדוש", כבכל השנה, אנו משנים ואומרים "המלך הקדוש". וכך ממשיכים לומר בכל עשרת ימי תשובה. וכל כך חשוב עניין זה, עד שאם טעה ולא אמר "המלך הקדוש" – לא יצא ידי חובתו ועליו לחזור להתפלל[4]. וכן בראש-השנה מוסיפים בברכה זו את כל הפיוטים והתפילות על גילוי מלכותו: "ותמלוך אתה הוא ה' אלוהינו לבדך על כל מעשיך" כו', וחתימת ברכת החג בכל תפלות ראש-השנה היא: "מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון".
וכן בתפלת המוסף, שהיא התפלה העיקרית של ראש השנה, שבה מקיימים את מצות היום ותוקעים בשופר, תקנו חכמים לומר שלש ברכות: 'מלכויות', 'זכרונות' ו'שופרות', והעיקרית שבהן היא 'מלכויות', שהיא הראשונה, ובה מזכירים את קדושת היום, וחותמים "מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון". הרי שעיקר עניינו של יום הזיכרון הוא המלכת המלך. ואכן, גם ברכת 'זיכרונות' עוסקת בכך שהוא מלך העולם, שלכן הוא זוכר את כל ברואיו. וכן ברכת 'שופרות' עוסקת בגילוי מלכותו בעולם, שנעשית על ידי קול השופר, כפי שהיה במעמד הר סיני, וכפי שיהיה לעתיד-לבוא – על ידי התקיעה בשופר גדול.
להמלכת המלך נדרשת קבלת-עול וביטול מוחלט מהמציאות העצמית, ואם כן, כיצד נבוא באותה הנימה לבקש את צרכינו האישיים, הרוחניים וגם הגשמיים?
בפנימיות העניינים, מבאר כ"ק אדמו"ר, שאליבא דאמת אין שתי הכוונות (בקשת צרכיו והכתרת המלך) עומדות בסתירה זו לזו, אלא אדרבה – שלימות צרכיו של היהודי באים בדיוק כדי למלאות את המבוקש של "תמליכוני עליכם", שבכדי שאכן תתממש הברכה "מלוך על העולם כולו בכבודך", שבכל העולם תראה מלכותו של הקב"ה, זהו על ידי שיהודי מתעסק בענייני העולם ועושה מהם מכון לשבתו ית', ולכן אף בקשת השלמת צרכיו, הגשמיים והרוחניים, היא כדי למלא את ייעודו זה[5].
גם בהכתרת המלך כשלעצמה באים שתי תנועות מנוגדות המשלימות זו את זו, זאת בהתאם לשלבי הכתרת המלך, כאשר תחילה עלינו לשוב בתשובה ולקבל עלינו עול מלכותו ית', ולאחר מכן להמשיך עלינו את מלכותו ולבנותה מחדש, באמצעות התפלה והבקשה, וכפי שהדבר משתקף בתפלות ראש-השנה, בכוונותיהן ובהלכותיהן, ולהלן יתבאר כיצד ניתן הדגש לעיתים על עשיית התשובה וכן על המודעות, שנמצאים ביום-הדין לפני אדון העולם, ולעיתים על הכתרת המלך וקבלת עול מלכותו.
כוונה, הבנה והברה
מה לכוון? > כ"ק אדמו"ר הריי"צ, כותב באחד ממאמריו[6] את תוכן הכוונה הנדרשת בתפלות ראש-השנה, בהתאם לעניינו העיקרי והפנימי של היום – המלכת הקב"ה למלך עלינו, "לעורר את התענוג והרצון במידת המלוכה, והוא על ידי שיקבל עליו עול מלכותו ית'".
אלא שלכך דרושה הכנה גדולה, שכן "כשיתבונן בכל מה שעבר במשך השנה ונזכר על כמה וכמה עניינים לא טובים או גם רעים, באופן אשר אין לו שום עזות מצח לעמוד לפני הוי' ולבקש כי יקבלוהו לעבד, עד אשר יעשה תשובה ויתחרט על כל ענייניו מעבר", וכפי שיפורט להלן איך שהדבר משתקף בכוונה הפרטית שבתפלות ראש-השנה, החל מתפלת מנחה דערב ראש-השנה.
"לעורר הכוונה" – בכל התפלה > כאמור בתחילת הדברים, מלבד עניינם המיוחד של תפלות ראש-השנה, הרי שגם הלכות תפלה שבכל השנה מקבלות בו דגש מיוחד, וכפי שמצינו מנהגים מיוחדים בתפלות אלו, כמו מה שיש הנוהגים "להתפלל כל התפלה בראש-השנה ויום-כיפור בכריעה"[7] וכן "שבראש השנה ויום כיפור מגביהין קולם" בתפלת העמידה[8], למרות שבדרך כלל אסור להשמיע קולו בתפילתו[9], אשר הטעם לזה הוא לא רק "מפני שאין רגילין בתפילות אלו", אלא גם "כדי לעורר הכוונה ביותר, מפני שהם ימי תשובה"[10] וכו', ועוד.
ואף כי למעשה, לא נהגו לכרוע בכל התפלות[11] וכן אין משמיעים קול בתפילת העמידה[12] – אך מכאן תוכחה מגולה, שהכוונה בתפילות ראש-השנה לא מסתכמת רק בתוספות המיוחדות הקשורים לעניינו של יום ומצוותיו, אלא בכל התפלה כולה, מתחילתה ועד סופה, גם בחלקים הרגילים והמוכרים לנו מתפלות כל השנה, ואדרבה – הם למעשה הבסיס הראשוני של התפלה והשאר הם התוספות והפיוטים, ומידת הכוונה צריכה להיות שווה בכולן ואף ביתר שאת[13].
פירוש המילות > הוראת רבותינו נשיאנו הק', שהיורד לפני התיבה, בפרט בימים-הנוראים, ילמד את פירוש המילות של התפלות והפיוטים, לכל הפחות כפשוטם, ויש להקפיד על כך ולחזור ולשנן זאת מידי שנה בשנה[14].
הוראה זו אמנם מכוונת אל השליח ציבור, כנראה משום שהרבה מן קטעי התפלה נאמרים על ידו בלבד, אולם נכון הדבר גם לכל אחד ואחד לעבור ככל שיוכל על פירוש המילות שבתפלה, על-כל-פנים במה שחובה על כל אחד לאומרו – על-מנת שתהא התפלה שגורה בפיו, שיבין את אשר הוא אומר ומבקש, שהרי זהו עיקר עבודת היום – בתפלה.
הגייה נכונה > בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן מובא כי "בימים האלה, שהם ימי דין, צריך לדקדק ולפרט היטב תפלתו"[15], ו"בתפלת ימים-נוראים יש לנו לפרש בענין שלא יהא שום ספק בבקשתנו"[16], ולכן יש להקפיד ולדקדק בהשמעת תיבות התפלה, שיהיו מבוררים בהברתם, בניקודם ובהגייתם הנכונה, וכיון שניתן לטעות בהרבה מילים שאין אנו רגילים לאומרם במשך השנה, יש להקפיד ביותר להתפלל מתוך הסידור והמחזור, כדי שנוכל לדקדק באותיות התפלה.
תפלות הערב
תפלת מנחה דערב ראש-השנה > עבודת הימים-הנוראים מתחילה למעשה כבר בתפלת מנחה דערב ראש-השנה, שהיא התפילה האחרונה של השנה שעברה, וכפי שכותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ, שקודם לתפלה זו "עושה חשבון-צדק בנפשו מכל אשר עבר עליו במשך השנה, הן בענייני מצוות-עשה, הן בענייני מצוות-לא-תעשה, והן בענייני המידות ויראת-שמים, בין בעניינים שבין אדם למקום והן בעניינים שבין אדם לחברו, והחשבון שעושה הוא אדעתא דנפשיה באמת לאמיתו . . וכשמתבונן במעמדו ומצבו הכללי בגשמיות וברוחניות, רואה הוא כי השי"ת התנהג עמו ועם בני-ביתו בחסד חינם . . שלא כפי המגיע לו עבור הנהגותיו . . הנה כאשר מתבונן בכל זה באריכות והתבוננות, הרי הוא מכיר בחטאו ופשעו, ובתפלת המנחה, שהיא התפלה האחרונה דהשנה שעברה, הרי הוא מתעורר בהתעוררות גדולה, בחרטה מעומקא דליבא על כל העבר, והוא שב להוי', לקבל עול מלכותו ית'"[17].
תפלת ערבית דליל ראש-השנה > תפלת ערבית של ליל ראש-השנה, היא התפלה הראשונה וממילא גם הראש לכל תפלות השנה, וידוע גודל הפלאת עבודתם של רבותינו נשיאנו הק' בתפלה זו, שהיתה באריכות גדולה ובכוונה עצומה ובנעימה קדושה[18], וכתב כ"ק אדמו"ר, כי "מעין זה ושמץ מינהו צריך להיות גם אצל כל אחד ואחד מהחסידים"[19].
ובאשר לכוונה בתפלה זו, כתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ ש"צריכה להיות החרטה מעומקא דליבא על העבר ויעורר רחמים רבים על נפשו בתחנונים ובכייה מעומקא דליבא ופנימיות כוחות נפשו, שמתחנן על נפשו כי יקבלוהו לעבד".
וכמובן שהתבוננות זו נעשית מתוך שמחה, לאחר ימי ההכנה של חודש אלול, בהם "המלך בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם"[20].
"לדוד מזמור" > בסיום תפלת ערבית, קודם הקדיש האחרון[21], אומרים המזמור[22] "לדוד מזמור, לה' הארץ ומלואה" וגו'. למנהגנו, אין פותחים את הארון לאמירתו וכן אין אומרים אותו פסוק בפסוק חזן וקהל, אלא הש"ץ מתחיל אמירת הפסוק הראשון בקול וכן מסיים בקול את הפסוקים האחרונים: "שאו שערים" וגו' "והנשאו" וגו'[23].
מובא בשם כ"ק אדמו"ר הרש"ב, שהכוונה באמירת מזמור זה בליל ראש-השנה היא כלי להשפעות גשמיות על כל השנה[24].
תפלות היום
"אדון עולם" > כתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ[25]: "כל מי שמכוון בעת התחלת 'אדון עולם', כתבו רבי יהודה החסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון: ערב אני בדבר שתפלתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפלתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש-השנה ויום הכיפורים בתפלתו ואויביו נופלים לפניו".
"המלך" > המנהג הוא שלאמירת "המלך" ניגש שליח-ציבור אחר, והוא ה"בעל שחרית", ועושה זאת מעמוד התפלה ולא ממקומו, כפי שנהוג בקהילות אחרות[26].
"שיר המעלות ממעמקים" > לאחר ברכת ישתבח, קודם הקדיש, אומרים המזמור "שיר המעלות ממעמקים"[27], וממשיכים כך בכל עשרת-ימי-תשובה. למנהגנו, אין פותחים את הארון לאמירתו ואין אומרים אותו פסוק בפסוק חזן וקהל[28].
אודות הכוונה שבמזמור זה כותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ[29], שלאחר ההתבוננות בתפלת ערבית דליל ראש-השנה, החרטה על העבר וקבלת עול מלכותו ית', הנה במזמור זה מכוונים ש"על ידי הקבלת-עול קוראים וממשיכים התענוג והרצון במלוכה מהעומקים שלמעלה".
יהי רצון, שעוד בימים אלו, טרם תחל השנה החדשה, נזכה לשמוע את השופר הגדול שיבשר שהנה מלך ה' על כל הארץ בכבודו, והופיע בהדר גאון עוזו, על כל פני תבל ארצו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, בגאולה האמיתית והשלמה, תיכף ומיד ממש.
[1] ראה לדוגמא לקוטי תורה ר"פ תבוא. עטרת ראש בתחלתו. ובריבוי מקומות בתורת כ"ק אדמו"ר הריי"צ וכ"ק אדמו"ר.
[2] תהלים קב, יח.
[3] תהלים פא, ה.
[4] ראה שו"ע אדה"ז סי' תקפב ס"א.
[5] ראה בהרחבה לקוטי שיחות חי"ט ע' 291 ואילך וש"נ. ושם, שלמעשה ענין זה קיים גם אצל כל יהודי שאינו יכול להכיל ולהבין ב' קצוות אלו, ועיקר ההתעוררות שלו היא ב"ונתנה תוקף" ולא ב"ומלוך על העולם כולו בכבודך", ע"ש.
[6] ספר המאמרים תש"ג ע' 19. וראה עוד שם ע' 42 ואילך.
[7] לשון שו"ע אדה"ז סי' קיג סוס"ב. סי' תקפב ס"ה.
[8] שם סי' קא ס"ג.
[9] שם ס"ב.
[10] שם ס"ג.
[11] ראה כף החיים סי' תקפב סקכ"ג.
[12] ראה הלכות ומנהגי חב"ד ע' 10 הע' 41. ולהעיר מאגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ד ע' תטז.
[13] וכידוע מה שהאריך בזה ביושר דברי אמת סנ"ו בשם הרב המגיד ממעזריטש.
[14] ראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ד ע' תעז. ח"ו ע' שכד. ח"ז ע' שסג. חי"א ע' טז.
[15] שו"ע אדה"ז סי' תקפב ס"ז.
[16] שו"ע אדה"ז סי' תקצא ס"ג.
[17] ספר המאמרים תש"ג ע' 41 ואילך.
[18] ראה בהרחבה אוצר מנהגי חב"ד ע' עא ואילך.
[19] ספר השיחות תשנ"ב ח"א ע' 13 הע' 19.
[20] לקו"ת לב, ב.
[21] סידור אדה"ז, ומשם בס' המנהגים.
[22] תהלים פכ"ד.
[23] אוצר מנהגי חב"ד ע' סז-ח.
[24] ספר השיחות תרפ"ז ע' 112.
[25] ספר המאמרים תש"ג ע' 11.
[26] אוצר מנהגי חב"ד ע' צב.
[27] תהלים קל.
[28] אוצר מנהגי חב"ד שם.
[29] ספר המאמרים תש"ג ע' 19.