במה אסור החמץ בפסח?

תשובה:

איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור מאד וענשו כבד, והוא מתחלק בתורה לכמה איסורים ומצוה אחת[1]:

• איסור אכילת חמץ, איסור זה מתחלק לשניים: איסור אכילת החמץ ביום י"ד בניסן, ערב פסח, מחצות היום ואילך, שאז הוא זמן שחיטת קרבן הפסח[2], שנאמר 'לא תאכל עליו חמץ'[3]. ואיסור אכילת חמץ החמור יותר, שעונשו בכרת – החל מליל ט"ו בניסן, זמן אכילת קרבן הפסח, ולמשך כל שבעת ימי הפסח[4], שנאמר[5] 'ולא יאכל חמץ'.


• איסור הנאה מחמץ - אסור ליהנות מחמץ גם לא בדרך אכילה. איסור זה למדו חכמים שהוא בכלל איסור האכילה[6].


• איסור ראיית חמץ שלנו ברשותנו, שנאמר[7] 'ולא יראה לך חמץ . . בכל גבולך'.


• איסור שהיית חמץ שלנו ברשותנו, שנאמר[8]  'שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם'[9].


• מצווה לבער את החמץ שברשותנו בערב פסח, בחצות היום[10], שנאמר[11] 'שבעת ימים מצות תאכלו, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם', כך שבהגיע ליל הפסח הוא יהיה 'מושבת' ולא יעבור עליו באיסור בל יראה ובל ימצא[12].

[1] בהבא לקמן ראה מנין המצוות להרמב"ם בפתיחת הל' חמץ ומצה ומנין המצוות בשו"ע אדה"ז ריש הל' פסח. [2] ראה שו"ע אדה"ז סי' תלא ס"ב. [3] דברים טז, ג. [4] ראה שו"ע אדה"ז שם ובסי' תמז ס"א. [5] שמות יג, ג. [6] שו"ע אדה"ז סי' תלא ס"ב. [7] שמות יג, ז. [8] שמות יב, יט. [9] ראה שו"ע אדה"ז סי' תמ ס"א-ב. [10] ראה שו"ע אדה"ז סי' תלא ס"א. [11] שם טו. [12] ראה שו"ע אדה"ז סי' תמו ס"ב. וראה בהרחבה בספרנו כרם מנחם ח"א סי' כו.