מחצית השקל הלכה למעשה

מה מקור המנהג? ואיך הוא קשור לימי הפורים? האם צריך להקפיד לומר "זכר למחצית השקל"? מתי נותנים מחצית השקל? מה המנהג בירושלים? מה שיעור מחצית השקל'? ומהיכן הגיע המנהג לתת שלשה חצאי דולר? מי מחוייב במחצית השקל ולמי נותנים אותה? האם צריכים לתת גם בשביל עוברים? ולמי מיועדים כספי 'מחצית השקל'? * סקירה הלכתית לצד הדרכה מעשית לקיום מנהג 'מחצית השקל' למנהג חב"ד

 

מה מקור מנהג 'מחצית השקל'?

מנהג קדום הוא לתת בחודש אדר מטבעות לצדקה – "זכר למחצית השקל". מנהג זה כצורתו היום לא הוזכר בדברי חז"ל, ואף מרבית הראשונים לא הזכירוהו, הוא הוזכר לראשונה במרדכי[1] ובתשב"ץ[2], ומאוחר יותר בספרי בעלי המנהגים, כמו מנהגי רבי אייזיק טירנא ומנהגי מהרי"ל[3]. הרמ"א היה הראשון שהביא את מנהג זה לפסק הלכה[4]. אט אט הלך המנהג והתפשט בקהילות ישראל, תחילה יותר בקהילות האשכנזים ובמשך הדורות הגיע גם לקהילות הספרדים, וכיום נוהגים בו כל קהילות ישראל[5].

כאמור, המנהג כצורתו לא הוזכר בדברי חז"ל, אולם יסוד ושורש לו במסכת סופרים[6]: "למה באחד באדר משמיעין על השקלים[7]? שהיה צפוי וגלוי לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן הרשע לשקול כיכרותיו על ישראל, לפיכך הקדים ואמר למשה, שיהיו שקלי ישראל קודמין לשקלי המן".

מכאן גם עיתוי קיום מנהג זה – בערב פורים, שכן 'מחצית השקל' קשורה עם ביטול גזירת המן[8].

 

האם צריך להיזהר לומר "זכר למחצית השקל"?

במסכת סופרים שם מובאת הלכה נוספת: "ואסור לומר עליהם שם כופר אלא לשם נדבה", שלכן כתבו הגאונים[9] שיש להקפיד לומר שהנתינה היא "זכר למחצית השקל", כדי שלא תחול קדושה על השקלים כקדושת מזבח, ואז יהיו מטבעות אלו אסורים בהנאה ויכשלו בהם באיסור מעילה. למעשה, חשש זה היווה בשעתו סיבה להתנגדות להתפשטות מנהג זה[10]. אך בפועל המנהג נקבע, כאמור, בכל תפוצות ישראל כ"זכר למחצית השקל", אם כי יש שאכן מקפידים לומר "זכר למחצית השקל", ויש הסומכים על כך שאין צורך בכך, שכן הכל יודעים שמדובר בצדקה ולא בכופר נפש[11]. וכך ביאר כ"ק אדמו"ר[12], שמחצית השקל שבזמננו עניינה צדקה ולכן אין מקום לחשש.

 

מהו זמן נתינת 'מחצית השקל'?

למרות הקשר המובהק של 'מחצית השקל' לימי הפורים, כאמור, ודברי הרמ"א כי "יש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה" – מובא בספר המנהגים[13] שהמנהג הוא לתת מחצית השקל תמיד קודם תפלת מנחה ביום תענית-אסתר, לרבות כאשר פורים חל ביום ראשון והתענית מוקדמת ליום חמישי שלפניו[14], מה שמורה על הקשר שבין מחצית השקל לתענית.

וטעם הדבר, מובא בכף החיים[15] – כדי שהצדקה תצטרף עם התענית לכפר. וכן מצינו בשיחות כ"ק אדמו"ר שמקשר את ענין הצדקה ו'מחצית השקל' לתענית-אסתר[16].

לאור האמור, שיש קשר בין נתינת מחצית השקל ליום תענית-אסתר, הנה מסתימת הדברים בספר המנהגים, נראה שגם בירושלים עיה"ק יש לתת מחצית השקל ביום תענית-אסתר ולא במנחה של פורים דפרזים. אך מנהג העולם לתת במנחה של פורים דפרזים[17].

מי שלא נתן 'מחצית השקל' בתענית-אסתר – יכול לתת לפני קריאת המגילה בלילה או לפני קריאת המגילה ביום[18]. אך למעשה יכול ליתנה בכל החודש ואף לאחר ראש חודש ניסן, וכפי שהיה ב"מחצית השקל" בזמן בית המקדש.

 

מהו שיעור ואופן הנתינה?

בהתאם לכך שהנתינה היא "זכר למחצית השקל", המנהג הוא לתת ג' מטבעות של מחצית, משום שנאמר שלש פעמים "תרומה" בפרשת שקלים[19].

[כ"ק אדמו"ר הביא טעמים נוספים למנהג נתינת ג' המטבעות: רמז לשלשת הימים שצמו בימי אסתר, וכשם שמהנהג ליתן ביום התענית סכום הסעודות לצדקה, הרי שהנתינה לצדקה במספר שלש הוא כנגד שלשת ימי התענית שבימי אסתר[20]. וכן רמז ל"אוריין תליתאי לעם תליתאי", שהרי בפורים "קיימו וקבלו מה שקיבלו כבר" במתן-תורה[21]].

אודות סכום 'מחצית השקל' ישנם חילוקי מנהגים רבים, כאשר עיקר המנהג הוא לתת מטבע של מחצית מהמטבע המקומי בכל מדינה ומדינה[22], וכפי המנהג לתת ג' מטבעות, הרי שבאה"ק בזמננו יש לתת שלשה חצאי שקלים.

אולם גם בזמננו, יש גבאים הנוהגים להניח שלשה מטבעות של חצי דולר העשויים מכסף, כדי שהציבור יקנה את אותם המטבעות וייתן אותם כ"זכר למחצית השקל".

מנהג זה נובע ככל הנראה מדברי המשנה ברורה[23], שכתב שבמדינות בהם חצי המטבע המקומי אינו נחשב למטבע חשוב, אין זה נחשב לנתינת 'מחצית השקל', ולכן כיום נותנים שלוש חצאי דולר, אלא שמאחר ואין לכל אחד מטבע של חצי דולר, לכן ישנם גבאי צדקה המחזיקים מטבעות אלו ומשלמים להם את שווי שלושת חצאי הדולר ועל ידי כך קונים מהם את המטבעות הללו ואותם נותנים לתוך הקופה.

אכן, יש המפקפקים בהנהגה זו כיום, מאחר שסבורים שמנהג זה היה שייך בעבר, לפני כיובל שנים, כאשר לא היו באה"ק מטבעות של מחצית, ואילו כיום יש כבר מטבע מקומי של מחצית ואין צורך בכך, מה גם שבאותם ימים מטבע של חצי דולר היה מעורב בכסף ממש ואילו כיום הוא עשוי מתכת פשוטה[24].

אולם לפי הטעם דלעיל, שנדרשת נתינה של מטבע חשוב, מובן שלמרות שמעיקר הדין ניתן לצאת ידי חובה בנתינה של שלשה חצאי שקלים, אך מאחר ויתכן שאינו מטבע חשוב, לכן האפשרות העדיפה היא לפרוט את השקלים למטבעות של חצאי דולר[25] שהם מטבע חשוב ואותם לתרום. וראוי כמובן לחזר אחר אותם מטבעות הישנים, שמעורב בהם כסף ממש[26]. וכך נוהגים רבים מחסידי חב"ד כיום.

במנהגי המהרי"ל מובא הידור, לתת בנוסף סכום של מחצית השקל מדאורייתא, שהוא 9.6 גרם כסף צרוף (שהוא בשנה זו כ-21 ₪). ומי שיכול לעשות כן תבוא עליו ברכה[27].

 

מי החייבים ב'מחצית השקל'?

בפרשת 'מחצית השקל' נאמר "כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'"[28], ולפי זה כתבו חלק מהפוסקים[29] שלא יהא חיוב "זכר למחצית השקל" בימינו חמור מן החיוב בזמן שבית-המקדש היה קיים ואין חייבים בזה אלא מגיל עשרים שנה ומעלה. ומאידך, יש הסבורים שכל מי שהוא בן שלוש עשרה שנה צריך לתת "זכר למחצית השקל", מאחר שהגיע למצוות[30]. זאת בהתאם למחלוקת הראשונים בחיוב 'מחצית השקל' בזמן בית-המקדש[31].

המנהג למעשה, שכל גבר מעל גיל מצוות נותן "זכר למחצית השקל", וכל ראש משפחה נותן עבור אשתו ובניו ובנותיו הקטנים[32]. ואף שהנשים והבנות פטורות מ'מחצית השקל' – הלא ב'מחצית השקל' נאמר "לכפר על נפשותיכם"[33]. ולפי זה גם בת מגיל מצוות נותנת בעצמה[34].

כן ראוי לחנך את הקטנים לתת שלוש מחציות השקל מכספם, ובאופן שההורים עוזרים להם שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה[35].

יש נוהגים לתת גם בשביל עובר במעי אמו, ונתנו רמז לדבר, ממה שנאמר "כל העובר על הפקודים", ובשינוי ניקוד הוא 'עובר'[36].

 

עד מתי נותנים עבור הילדים?

הנותן 'מחצית השקל' פעם אחת עבור ילדיו הקטנים – צריך להמשיך בכך גם בשנים הבאות, עד שיגדלו[37], מדין נדר[38].

וכיון שבאנו כאן לדיני נדרים, יש לעמוד על פרטי הדינים:

באם היה בדעת האב לנהוג כן לעולם – צריך להמשיך במנהג זה ולתת 'מחצית השקל' עבור ילדיו גם לאחר שבגרו[39].

אבל אם התחיל לתת פעם אחת עבורם ולא היה בדעתו לנהוג כך לעולם וכל-שכן אם אמר אז בפירוש שהוא 'בלי נדר' – אינו צריך להמשיך לעשות כן בפעמים הבאות[40].

באם לא היה בדעתו להמשיך כן לעולם אך גם לא התנה בפירוש שיהא בלי נדר, אם עשה כן שלש פעמים – דינו כמי שנדר לנהוג כן לעולם וצריך להמשיך בזה בשנים הבאות[41].

אם נדר לעשות כן לעולם, ראוי שלא להישאל ולבטל מנהג טוב זה, שהמחמיר להמשיך לנהוג במנהג טוב ולא לסמוך "על ידי שאלה וחרטה – תבוא עליו ברכה"[42].

בכל הנ"ל אין חילוק בין נתינה עבור בניו הקטנים או עבור אשתו ובנותיו[43].

 

למי מיועדים כספי 'מחצית השקל'?

מובא בפוסקים שכספי 'מחצית השקל' מיועדים כ"מעות פורים" עבור העניים לצרכי הפורים. אולם כיום, מתייחסים לזה כאל צדקה רגילה, ומייעדים אותה גם למטרות צדקה אחרות[44], זאת מאחר שעיקר הצדקה לעניים לצרכי פורים ניתנת כ"מתנות לאביונים" ואלו הם ה"מעות פורים" שלנו, אלא שנותנים בנוסף גם 'מחצית השקל' ולכן מייחדים אותה למטרות נוספות.

מאחר שנתינת 'מחצית השקל' קשורה עם בית המקדש, אמר כ"ק אדמו"ר[45], שכיום הדבר מתבטא בנתינת צדקה עבור אחזקת בתי כנסיות ובתי מדרשות, שהם מקדש מעט. אולם אין הדבר בא לשלול גם נתינה לצדקה כפשוטה, עבור העניים לצרכי פורים, וכפי שמובא בשיחות אחרות[46].

[1] מגילה סי' תשעז.

[2] תשב"ץ קטן סי' קעג.

[3] במנהגי פורים שלהם.

[4] בדרכי משה לסי' תרצד ובהגהה שם ס"א.

[5] ראה מטה יהודה סי' תרצד. כף החיים שם סקכ"ב.

[6] פכ"א ה"ד. וראה גם מגילה יג, ב.    

[7] שקלים פ"א מ"א.

[8] ראה ספר השיחות תש"נ ח"א ע' 299, שוה"ג להע' 8.

[9] שו"ת הגאונים סי' מ.

[10] ראה בתשובות רב עמרם גאון ח"ב ע' עו.

[11] ראה שו"ת זכר שמחה סי' עו. ועוד.

[12] שיחות קודש תשכ"ו ע' 219. וראה התקשרות גל' א'קל ע' 10 הע' 50. וש"נ.

[13] ע' 73. וראה גם כף החיים סי' תרצד סקכ"ה.

[14] וכך משמע מלשון המהרי"ל שהביאו הרמ"א בדרכי משה.

[15] שם.

[16] ראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט ח"ב ע' 440. וע"ע להלן בטעם נתינת ג' מטבעות של מחצית.

[17] וכן מובא בלוח כולל חב"ד. וראה התקשרות שם סוה"ע 45. על מנהגים ומקורותיהם (מהדורת תשע"ג) ע' קעז ואילך.

[18] מג"א ר"ס תרצד. וכ"ה בלוח כולל חב"ד.

[19] רמ"א בהגהה שם לפי המרדכי, והוא לפי הירושלמי שקלים פ"א ה"א "שלש תרומות נאמרו בפרשה". אבל במקור הדברים במרדכי הוא משום שלש פעמים 'מחצית השקל' האמור בפרשה. וכ"ה בתשב"ץ קטן שם ובהגהות מנהגים טירנא פורים אות מט. תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט ח"ב ע' 439.

[20] תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט ח"ב ע' 440.

[21] תורת מנחם התוועדויות תנש"א ח"ב ע' 332.

[22] רמ"א בהגהה שם.

[23] ביאור הלכה סי' תרצד ד"ה ויש ליתן.

[24] ראה פסקי תשובות סי' תרצד הע' 25. התקשרות שם הע' 48.

[25] אכן הביאור הלכה שם הזכיר מנהג דומה של הגבאים בזמנו, "שנותנין מתחילה בהקערה של צדקה שלשה חצאי רובל כסף, וכשבא אחד ליתן המחצית השקל, נותן לו הגבאי תחת מעותיו השלשה חצאי רובל כסף, והוא נותן אותם להקערה". ומקשה על מנהג זה, שלאחר שהגבאי נתן את חצאי הרובל כסף לתורם, הפכו מטבעות אלו לכסף של צדקה ואיך יכול הגבאי להמירם בסכום קטן יותר, וע"ש שנדחק ליישב המנהג. אולם לפי המנהג המובא בפנים, שפורטים את חצאי הדולר בסכום מלא אין בכך שום בעיה (מפי ידידי הרב שלום דובער אשכנזי שי').  

[26] וראה גם הליכות שלמה אדר ע' שכז, שכך נהג הגרש"ז אויערבך ע"ה גם לאחר שהנפיקו באה"ק מטבעות של מחצית.

[27] ביאור הלכה שם. וראה גם כף החיים שם סק"ק. מנהג זה נפוץ כיום בעיקר בקרב קהילות הספרדים. ושמעתי שכך נהג מו"ר הגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה, לתת גם שלשה חצאי דולר וגם סכום של 9.6 גרם כסף צרוף, אותו נתן במטבעות של חצאי שקלים, וכך עשה עבור כל אחד מבני משפחתו.  

[28] שמות ל, יג.

[29] מהרי"ל, רמ"א בהגהה ומשנ"ב סי' תרצד סק"ה.

[30] מג"א סי' תרצד סק"ג.

[31] שדעת החינוך מצוה קה, הרע"ב שקלים פ"א מ"ג ועוד, שהחיוב הוא על מי שהוא בן עשרים, אולם דעת הרמב"ם הל' שקלים פ"א ה"א והרמב"ן ריש פ' כי תשא שהחיוב הוא מגיל מצוות.

[32] ראה משנ"ב שם. ובספר המנהגים ע' 74, ממנהגי כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ובהדגשה ש"אין זה הוראה לרבים": "עבור אשתו ובניו ובנותיו הקטנים". אך בתורת מנחם התוועדויות תשמ"ט ח"ב ע' 439 (מוגה): "מפורסם המנהג ליתן גם עבור כל בני הבית".

[33] ראה הגהות מיימוניות שהובא במג"א שם. כף החיים שם סקכ"ז.

[34] שכן מצד המנהג שאביה נותן גם עבורה – זהו רק עד שתגדל, כמו בבן, שנותן עליו "עד שיהיה איש" (פיהמ"ש לרמב"ם שקלים פ"א מ"ג), ולאחר מכן צריכה לתת בעצמה מצד כפרה. וכן הובא בהל' פורים ממו"ר הגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה שהובאו ב'כפר חב"ד' אשתקד [להלן: 'הל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה']. ע"ש.

[35] שיחות קודש תשנ"ב ח"ב עמוד 788. וראה בהל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה, שאם בלאו הכי האב נותן עבורם, כדלהלן בפנים, יכול ליתן להם כסף זה גופא ובכך יוצא ידי שניהם.

[36] מנהגי טירנא, הגהות מנהגים אות מט, הובא בדרכי משה שם בשם מהר"י ברונא. משנ"ב סי' תרצצד סק"ה. ויש שרצו לדייק מהלשון בספר המנהגים שנותנים רק עבור בניו ובנותיו הקטנים והם אינם בכלל זה, אולם בהל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה מובא ליתן גם עבור העוברים, ומבנו, הרב שלום דובער אשכנזי שי' שמעתי שכ"ז הוא משום כפרה, וכפי שנהגו לעשות כן עבור העוברים בכפרות וכן בהושענות. ואכן כך מובא בכף החיים שם סקכ"ז. ולפ"ז הוא גם עבור נקבות עוברות (וכן כתבו בשו"ת שבט הלוי ח"ז סי' קפג. תורת המועדים פורים ע' קא. ולא כפי שנכתב בהל' פורים הנ"ל).

[37] שקלים פ"א מ"ג ובפירוש המשניות לרמב"ם שם. משנה ברורה שם סק"ה.

[38] ראה מג"א סי' תע ס"ב. שוע"ר שם ס"ה. והוא דלא כמקור חיים שכתב דלא מהני התרת נדרים בזה. וראה מנהג אבותינו בידינו פי"ג הע' 86. וש"נ.

[39] לפי שוע"ר סי' תע ס"ח, ובנדו"ד – ראה ערך שי או"ח סי' תע.

[40] שו"ת זכר שמחה סי' עז.

[41] לפי שו"ע יו"ד סי' ריד ס"א. שוע"ר סי' רמט סי"ג. וראה שער הכולל פמ"א אות ג.

[42] לפי שוע"ר סי' תע ס"ח. וכן הובא בהל' פורים מהגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה. ע"ש. 

[43] בנטעי גבריאל הל' פורים פכ"ז ס"ו הביא משו"ת תפארת אדם ח"ג סי' כא, שאם התחיל לתת עבור אשתו ובנותיו יכול להפסיק, משום שאין בזה מנהג כמו בבניו הקטנים. אמנם למנהגנו אין לחלק ביניהם וחשיב ככל נדר לצדקה. וכן הובא בהל' פורים מהגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה. ע"ש. 

[44] ראה ליקוט מנהגים שונים במנהג אבותינו בידינו פי"ג ס"ו. וש"נ.

[45] ראה שיחות ש"פ שקלים תשכ"ד ותשמ"ב.

[46] ראה ספר השיחות תש"נ ח"א ע' 303 ובהע' 44. תנש"א ח"א ע' 320.