החייבים בהבדלה

מה מידת חיובם של הנשים בהבדלה? האם נשים יכולות להוציא גברים בהבדלה? והאם מותר להן לאכול לפני ההבדלה? ממתי יש לחנך את הקטנים בהבדלה? האם מי שיצא ידי חובת הבדלה יכול לעשות הבדלה פעם נוספת לבני ביתו? מה צריכים לכוון השומעים הבדלה בבית-הכנסת? והאם נער שזקנו טרם התמלא יכול להוציא ידי חובה בהבדלה? * הלכות ומנהגי הבדלה – חלק רביעי

נשים וקטנים בהבדלה

חיוב הנשים > הנשים פטורות מכל "מצוות עשה שהזמן גרמא", ומשכך היו פטורות גם ממצות קידוש והבדלה, אלא שמאחר וחובת הקידוש נגזרת ממצות "זכור את יום השבת לקדשו", בה חייבים גם הנשים, משום שהוקשה לאיסורי השבת הנלמדים מהפסוק "שמור את יום השבת", שכל החייב בשמירה ("שמור") – חייב גם בזכירה ("זכור"), וממילא גם בחובת הקידוש הנגזרת ממנה[1].

גם את חובת ההבדלה, יש מהפוסקים הקושרים למצות זכירת השבת, שכמו שמחויבים לזוכרה ולקדשה בכניסתה כך גם מחויבים ביציאתה (בין אם נאמר שחובה זו היא מן התורה[2], ובין אם נאמר שהיא מדברי סופרים, שתקנו דבריהן כעין של תורה[3]), וממילא, כשם שהנשים חייבות בקידוש היום בכניסתו כך הן מחויבות ביציאתו.

גם אדמו"ר הזקן נוקט שהעיקר להלכה כשיטה זו[4]. ולכן, עקרונית, חובת ההבדלה חלה גם על הנשים, וממילא חלים גם עליהן איסורי המלאכה והאכילה[5] קודם ההבדלה שנתבארו בהרחבה במאמרים הקודמים.

ברם, מאחר שיש דעות[6] החולקות וסוברות שהנשים פטורות מהבדלה, כיון שלדבריהם חובת ההבדלה בצאת השבת אינה קשורה כלל לחובת הקידוש או לשמירת השבת, אלא היא תקנה נפרדת של חכמים – "שתקנו חכמים להבדיל בין קודש לחול", ולפי זה היא ככל "מצוות עשה של הזמן גרמא", שנשים פטורות מהן – חוששים לשיטות אלו במצבים שונים, ולמעשה לא משווים לחלוטין את חובת הנשים בהבדלה לחובתן של הגברים, כדלהלן.

חיוב הקטנים > הקטנים אינם חייבים בכל מצוות התורה אלא מדין חינוך בלבד עד שיגיעו לגיל מצוות.

"גיל חינוך" לענין זה הוא מהזמן שהילד מבין בענין השבת, שמאז חייבים להרגילו לשמוע קידוש והבדלה[7]. והוא מגיל שש או שבע[8].

קטנים שהגיעו לגיל חינוך הבדלה יש לחנכם גם שלא יעשו מלאכה לפני ההבדלה, אך בשעת צורך יכולים להאכילם לפני ההבדלה על הכוס[9].

הבדלה לאחרים

הבדלה לגדולים ולקטנים > ההלכה היא שמי שכבר יצא ידי חובת הבדלה אינו יכול להבדיל שוב ולהוציא ידי חובה אלא את ילדיו הקטנים בלבד[10], ולא את בניו הגדולים או כל אדם אחר, כיון שהם יכולים להבדיל בעצמם[11].

ולענין ברכת הבשמים, מאחר שהיא ברכת הנהנין, שבה הכלל הוא שמי שאינו נהנה לא יכול לברך עבור מי שנהנה – אינו יכול לברך אם כבר יצא ידי חובתו אלא עבור ילדיו הקטנים, כדי לחנכם במצוות. אבל לא עבור גדולים, גם אם אינם יודעים לברך בעצמם, ואם רוצה לברך עבורם, הנה בברכת הבשמים – עליו להריח שוב יחד איתם ולברך, כדי שתהא הברכה גם עבורו[12].

ואילו ברכת הנר, נחלקו הפוסקים אם יכול לברך עבור גדולים, שכן מצד אחד אינה ברכת הנהנין, כיון שלא נתקנה להנאת האדם אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת (ולפי זה יכול להוציאם ידי חובה), אך מאידך גם אינה מוגדרת כברכת המצוות, בהם יכול מי שיצא ידי חובתו להוציא אחרים, כיון שאין חובה לחזר אחריה כמו כל המצוות החיוביות (ולפי זה אינו יכול להוציאם ידי חובה)[13], ולכן כדי שלא להיכנס לספק ברכה לבטלה לא יברך עבורם[14].  

הבדלה בבית-הכנסת > נוהגים להבדיל על הכוס בבית-הכנסת לאחר תפלת ערבית, כדי להוציא ידי חובה את מי שאין לו יין בביתו להבדיל עליו[15].

במקרה זה, השליח-ציבור המבדיל יכול לכוון שאינו יוצא בהבדלה זו כדי שאחר כך יוכל להבדיל לבני ביתו, אלא שאז אסור לו לשתות מהיין (שהרי עדיין לא יצא ידי חובת הבדלה בעצמו[16]), ולכן ישתה מן היין אחד השומעים שהתכוון לצאת ידי חובה בהבדלה זו, ובלבד שהשותה מחויב בהבדלה, אפילו קטן, באם הגיע לחינוך הבדלה[17].

אגב, יצוין, כי שאר הנוכחים בבית-הכנסת השומעים את ההבדלה ואינם מתכוונים לצאת בה ידי חובתם אלא להבדיל אחר כך לבני ביתם – אינם צריכים לכוון במיוחד שלא לצאת ידי חובה בהבדלה זו, כיון שכך המנהג לכתחילה "שכל אחד חוזר ומבדיל בביתו אף אם כל בני ביתו היו בבית-הכנסת, לפי שאין דעתם כלל לצאת ידי חובתם בהבדלה שבבית-הכנסת"[18].

הבדלה לנשים > נתבאר לעיל, שיש דעות בפוסקים שהנשים פטורות מהבדלה, ולכן אין לגבר שכבר יצא ידי חובתו להבדיל עבור נשים בלבד, אלא יחד עם זכרים אחרים גדולים או קטנים היוצאים ידי חובתם בהבדלה זו, שכן אם יבדיל לנשים בלבד הרי זה מברך לבטלה לדעות אלו[19].

אשה להוציא גבר > הגם שלהלכה הנשים מחויבות בהבדלה, ואף להדעות הפוטרות אותן מהבדלה הן רשאיות להבדיל בעצמן, כמו שהן יכולות לברך על כל "מצוות עשה שהזמן גרמא", אך מכל מקום אין לאשה להוציא גבר ידי חובתו בהבדלה, מאחר שלפי הדעות הפוטרות אותה היא אינה נחשבת 'בת חיוב' כדי להוציא ידי חובה מי שהוא 'בר חיוב'. מה גם, שגם בקידוש, שהם מחויבות בו כמו גברים, אין לאשה לקדש לכתחילה עבור גבר[20], "כדי שלא יבואו לזלזל במצוות"[21].

קטן להוציא גדול > הקטן אינו מוציא את הגדול ידי חובה, אף כאשר חיובו של הגדול אינו אלא מדרבנן[22].

קטן שהגיע לגיל שלש עשרה ולא ידוע שניכרו בו סימני נערות > אינו יכול להוציא את החייב מן התורה, אך יכול להוציא את החייב מדברי סופרים, וכיון שיש שיטות שחיוב הבדלה מן התורה, נכון לחוש להם כשם שחוששים אנו להשיטות שנשים פטורות, ולא יוציא ידי חובה גדול[23].

[1] ראה בהרחבה שו"ע אדה"ז סי' רעא ס"ה.

[2] כדעת הרמב"ם הל' שבת פכ"ט ה"א ובספר המצוות שלו מ"ע קנה. החינוך מצוה לא. ועוד.

[3] כדעת המגיד משנה על הרמב"ם שם. מאירי ברכות כ, ב בדעה הב'. ריטב"א פסחים נד, א. ועוד.

[4] סי' רצו סי"ט.

באשר להכרעתו אם חובה זו היא מן התורה או מדברי סופרים – ראה בדברינו במאמר הראשון בסדרה זו הע' 6, שהעיקר לדעת אדה"ז שחייבות מדברי סופרים, וכפי שפסק בסי' רצו שם. וראה להלן בפנים בסוף המאמר.

[5] במצב רגיל, אך אם היא חלושה יש להקל ולסמוך בזה על השיטות שאינה מחויבת בהבדלה, כדלהלן.

[6] תוס' רבינו יהודה ברכות שם בשם ר"ת. שבלי הלקט סי' קל. מגיד משנה שם בשם י"א. ארחות חיים הל' הבדלה סי' יח. מאירי שם בדעה הא'.

[7] ראה שו"ע אדה"ז סי' שמג ס"ג, ששיעור החינוך במצוות עשה הוא "בכל דבר לפי עניינו, כגון היודע מענין שבת – חייב לשמוע קידוש והבדלה".

[8] ראה משנ"ב סי' רסט סק"א. אבל בשמירת שבת כהלכתה פנ"ח סי"ט כתב משמו דהיינו גיל חמש או שש. וצ"ע מקורו.

[9] ראה שו"ע אדה"ז סי' רסט ס"ג.

[10] "כדי לחנכן במצוות, ואפילו אין חינוכן מוטל עליו, כגון שאינן מבני ביתו" – שו"ע אדה"ז סי' קסז סוסכ"ג.

[11] שו"ע אדה"ז סי' רצו סי"ז.

ושם משמע, שגם בדיעבד לא יצאו י"ח אם הבדיל עבורם, וכן משמע בסי' ח סי"א ובסי' קפו ס"ד. וראה מה שהאריך בזה בתהלה לדוד סי' ח סק"ג. ונראה דלמעשה יש על מי לסמוך בדיעבד, במקרה ששמע הבדלה ממי שכבר יצא י"ח.

כמו כן, מלשון אדה"ז בסי' רצו וכן בסי' רסט סוס"ג משמע קצת שאם הקטנים יכולים להבדיל בעצמם אין האב יכול להוציאם ידי חובתן אם כבר יצא י"ח, וכל ההיתר הוא כאשר אינם יודעים להבדיל בעצמם. וכן העיר בקיצור הלכות סי' רצו סוה"ע 33. אכן, י"ל דשאני קטנים שמבדיל עבורם כדי לחנכם במצוות, כנ"ל בהערה הקודמת, ולכאורה יכול לעשות כן אף כשיודעים להבדיל בעצמם.

[12] שו"ע אדה"ז סי' רצז ס"ז-ח.

ואף שגם ברכת היין היא ברכת הנהנין – "אינן דומות לשאר ברכות הנהנין, הואיל והן חובה, וכמשנ"ת בסי' קס"ז [סכ"ג]" (שו"ע אדה"ז סי' רעג סוס"ו).

[13] שו"ע אדה"ז סי' רצז ס"ט ובקו"א שם סק"ב.

[14] ובפסקי תשובות על אתר סקי"ח כתב שאם השומע אינו יודע או אינו יכול לברך בעצמו, אזי המיקל לברך להם גם ברכת הנר – יש לו על מי לסמוך. ע"ש. ולכאורה כך יש מקום לדייק מלשון רבינו שנקט הלשון "וטוב לחוש לדבריהם, שלא להיכנס בספק ברכה לבטלה" ולא "ויש לחוש" וכדו', וראה גם מהלך דבריו בקו"א שם. אולם ביודענו כמה החמיר אדה"ז בספק ברכות ובפרט בסידורו (ואכ"מ), הרי שמסתימת דבריו יש לדייק שגם היכא דאינם יודעים או יכולים לברך בעצמם אין לברך עבורם בלבד.

[15] שו"ע אדה"ז סי' רצה ס"ד.

[16] לפי שו"ע אדה"ז סי' רעג ס"ו וסי' רצט ס"א.

[17] שם במוסגר. וראה פרטים בזה בקיצור הלכות על אתר הע' 4-5 ובמילואים שם.

[18] ראה שו"ע אדה"ז סי' רצו סי"ח (ודלא כמו שר"ל במהדורה החדשה דשו"ע אדה"ז שם ציון צ ובקיצור הלכות על אתר הע' 30). וראה בביאור הדברים במאמרנו הראשון להל' ספירת העומר הע' 13 (נדפס בגליון 1753 ע' 60-61).

[19] שו"ע אדה"ז שם סי"ט.

[20] שם.

[21] שם סי' רעא ס"ו.

[22] שו"ע אדה"ז סי' רעא ס"ז וסי' קפו ס"ג. קיצור הלכות סי' רעא הע' 74*.

[23] לפי שו"ע אדה"ז סי' רעא שם. קיצור הלכות שם הע' 75 – לגבי קידוש. ואף לדידן (ראה לעיל הע' 4) שחיוב הבדלה מדרבנן, אכתי נכון לחוש לשיטות שהבדלה דאורייתא ולא יצאו יד"ח. וראה גם פסקי תשובות סי' רצו סוסקי"ט. וש"נ.